יהלומים לנצח

בורסת היהלומים הייתה מאז ומעולם מקום שכף רגלם של מעטים דרכה בו.
בשל היותו מקום בו כולם מכירים את כולם, מאין קליקה סגורה, העסקים בו התבצעו על בסיס של אמון. כך למשל, כאשר סוחר אחד לוקח יהלום לבדיקה, הוא אינו נדרש לחתום על הסכם ארוך ואף אינו נדרש להשאיר תשלום פיקדון, אלא הכל מתבסס על אמון הדדי ועל רישום סתמי בפתק קטן, אותו עקרונית אמור לקבל חזרה לאחר החזרת היהלום או קבלת התשלום.
יודעי דבר בבורסת היהלומים מכירים את צורת העסקים הזו והיא מקובלת על כל הסוחרים בה ואף יש הסכמה כי כל מחלוקת תידון בבוררות פנימית של הבורסה ליהלומים ולא בבתי המשפט.
אך נראה כי מגמה זו החלה להשתנות, והמחלוקות בענייני היהלומים מגיעות, אף הן, לפתחו של ביהמ"ש.
כך ארע לא.ד, סוחר בבורסת היהלומים, אשר בשנת 2005 ביצע עסקה בבורסת היהלומים עם א.ק. העסקה כללה קבלת יהלום לבדיקה מא.ק. תמורת חתימה על פתק. עד כה מדובר בעסקת יהלומים רגילה. יתרה מכך, במהלך השנים המשיכו השניים לעשות עסקים יחד ואף בשנת 2008 התבררה מחלוקת בין הצדדים בגין עסקה אחרת ביניהם. א.ק, אשר תבע את א.ד, לא הזכיר כלל את העסקה משנת 2005 ולא בכדי.
בשנת 2012, זאת שנים לאחר שהסתיימו העסקים בין הצדדים, קיבל לידיו א.ד. תביעה להשבת סכום כסף שווה ערך ליהלום שקיבל לידיו בעסקה משנת 2005, זאת למרות שהיהלום הושב משכבר לבעליו, אולם הפתק עליו חתם, א.ד, בעת שקיבל לידיו את היהלום, לא הוחזר אליו בטענה כי אבד.
נראה כי באורח פלא נמצא הפתק האבוד. א.ק אשר ידע שתביעתו תדחה באם ייפנה לבוררות הבורסה,  חשב כי אם יגיע לפתחו של ביהמ"ש יוכל לעשות מחטף ולהרוויח על גבו של א.ד.
התובע, צירף לתביעתו בדיקת פוליגרף, אך חרף בדיקת הפוליגרף, הממצא של ה"פתק האבוד", והמלצת בית משפט לסיים התיק בפשרה, האמין משרדנו בצדקתו של א.ד והמשיך להילחם על הוצאת האמת לאור. לאחר הליך משפטי ממושך, נדחתה תביעתו של א.ק. ונפסקו לו הוצאות.
גם לאחר שנדחתה תביעתו של א.ק. בביהמ"ש השלום בת"א ע"י כב' השופטת הדס פלד, החליט א.ק. כי לא די בכך וערער לביהמ"ש המחוזי בת"א. אך החורים בסיפורו של א.ק. עמדו לו לרועץ. בסופו של יום, נדחה אף הערעור.
לא תמיד יש לקבל את החלטות בית המשפט כתורה מסיני, אם אתה בטוח בצדקתך אל תוותר ודאג שלצדך יעמדו רק הטובים ביותר.